עיר הבירה של ישראל, ירושלים, היא עיר בעלת משמעות עמוקה לשלושת הדתות הגדולות, ובתוכה שלל מבני קודש. זוהי עיר שתקופת ההתיישבות בה החלה כבר באלף החמישי לפני הספירה, לכן אין זה מפתיע שבמהלך השנים נבנו בה בתים בשלל סגנונות אדריכלות. הינה סקירה של הסגנונות הנפוצים ביותר, שאותם ניתן לראות בעיר עד היום.
התקופה העות'מאנית
אומנם ההיסטוריה האדריכלית היא עשירה, אך אנו נתמקד דווקא בשנים המאוחרות יותר. בחציה השני של המאה התשע עשרה, ירושלים התרחבה מעבר לחומות העיר העתיקה. בתקופה זו הגיעו לעיר יהודים מארצות אירופה אשר השפיעו כמובן על סגנון הבנייה שהפך יותר ויותר אירופאי. יחד עם זאת, הבנייה נעשתה באמצעות אבן, דבר שאינו מאפיין את הסגנון האירופאי.
ישנם שלל מבנים מוכרים ביותר, שנבנו בתקופה זו, המייצגים מגוון סגנונות בנייה שהגיעו מאירופה. לדוגמה, בית תבור הנמצא ברחוב הנביאים, משלב סגנון גותי־גרמני לצד אדריכלות מזרח־תיכונית. במבנה ניתן לראות אלמנטים ייחודיים כמו מגדל שמירה קומפקטי, קירות אבן, חצרות ופינות המדמות קרנות מזבח. מאז הקמתו ועד היום, בית זה נחשב לאחד מהמבנים היפים ביותר בעיר.
תקופת המנדט הבריטי
בשנת 1917 הוחל שלטון המנדט הבריטי בארץ ישראל, וכך החלה בנייה מחודשת וענפה במיוחד. בזמן זה נחקק חוק המחייב בניית מבנים באבן ירושלמית בלבד, חוק שקיים עד ימינו. אין ספק שהבנייה עם אבן זו הפכה לסימן ההיכר של העיר. אחד השינויים הגדולים ביותר בבנייה בזמן זה היה בנייתם של בתים פרטיים המוקפים בגינה, דבר שלא היה נפוץ כלל קודם לכן. שכונות שבהן ישנה בנייה שכזו נקראות "שכונות הגנים".
אחד המבנים המוכרים מתקופה זו הוא בית־החולים הדסה הר־צופים, הממוקם על פסגת הר הצופים בעיר. תכנון הבניין נעשה בידי אדריכל יהודי בשם אריך מנדלסון, בשנת 1938. מנדלסון הושפע עד מאוד מסגנונות האדריכלות האקספרסיוניסטית והפונקציונליסטית. מבנה בית־החולים מאופיין במראה מודרני ופונקציונלי אך ישנם מעט עיטורים המתכתבים עם השפה המקומית של ירושלים.
תקופת העיר המאוחדת
לאחר מלחמת ששת הימים בשנת 1967 חוברו מזרח ומערב ירושלים יחדיו. בשלב זה החלה בנייה, שנועדה למצב את העיר כמטרופולין מערבי. תנופת הבנייה הביאה לבנייתם של בניינים רבי־קומות רבים, העומדים בניגוד מוחלט אל מול קו הנוף האופייני של ירושלים, שבו שולטים הבניינים הנמוכים העתיקים בעיר. בזמן הזה הוקמה שכונת וולפסון, שבה ישנם שישה מגדלי מגורים רבי־קומות לצד קוטג'ים. המבנים תוכננו בידי האדריכל המפורסם ועטור הפרסים איי אם פיי, אך זה פרש במהלך הפרויקט ובמקומו נכנס האדריכל יצחק פרלשטיין. שכונה זו זכתה לביקורת שלילית רבה, בשל מראה הבטון הכבד של הבניינים, שאינו מחמיא למראה העיר המסורתי. יחד עם זאת, לצד הבנייה המודרנית הענפה נעשה גם שימור של אזורים עתיקים יותר, כמו הרובע היהודי.
